חוויתי בריונות כי הייתי שונה
דנה (שם בדוי) תלמיד כיתה י' מספרת לנו על אלימות שחוות בשל היותה שונה
מאת: מאור דיטמן
מהי הסיבה שבגללה חווית בריונות?
מה עשית שהפריע להם?
אהבתי את מה שהם לא אהבו בין אם זה מוזיקה, תכניות טלוויזיה, אופנה וגם היו לי ערכים שונים משלהם.
אילו ערכים?
הקשבה, עזרה לזולת, וגם הייתי נורא ביישנית ורגישה.
איך הבריונות כלפיך החלה?
חרם, ריכולים וניצולים. החרם היה בכיתה ג' ועד כיתה ו' היו הצקות וריכולים.
האם פגעו בך?
רק מילולית.
לדעתך, האם ניתן לסלוח למי שפגע בך?
לא, בריונות זו בריונות וכמו שאי אפשר לשכוח אותה אי אפשר לסלוח.
האם יש סיכוי שבעתיד תסלחי או לפחות תשכלי את זה?
לא.
האם הבריונות שווית שינתה בך משהו?
כן, נהייתי יותר עצמאית ודעתנית.
אילו יכולת, היית חוזרת אחורה ומונעת את הבריונות?
לא כי זה מה שחיזק אותי.
האם את מרוצה ממי שהפכת להיות עקב חווית הבריונות?
כן, בזכות זה נהפכתי לבן אדם טוב יותר.
המומחיות מדברות
ראיון עם רכזת שכבת יא' ויועצת בית ספר מקיף ה'
מאת: מאור דיטמן
האזינו לראיון:
מה עוללתם לי
יואב ושרית עברו הצקות והתעללות.
הוא תכנן להתאבד והיא הייתה בודדה ואומללה.
מאת: סופי דמצ'ינסקי
יואב (שם בדוי) בן 17 ממודיעין
באיזה כיתה עברת בריונות?
הייתי בן 14. גם לפני התקופה הזו לא הייתי כל כך אהוב אבל באותו זמן זה החמיר.
איך היא באה לידי ביטוי?
הבריונות בעיקר התבטאה באלימות מילולית ופיזית, הצקות והערות, ולפעמים השחיתו לי חלק מהציוד הלימודי, זה היה קורה פעם בשבוע-שבועיים, לפעמים לקחו לי דברים ולפעמים פשוט צבעו אותם או קשקשו עליהם.
איך התמודדת?
נכנסתי לדיכאון ופיתחתי נטיות אובדניות. עברתי באותו הזמן טיפול פסיכולוגי מחשש לבריאותי הנפשית.
כשהמצב החל להחמיר פניתי למחנכת והיא ניסתה לעזור אבל המצב לא השתפר.
פניתי לאימי שעזרה להוציא אותי מבית הספר הזה ביחד עם העובדת הסוציאלית, הפסקתי ללמוד למשך חצי שנה. אז נחשבתי מקרה חריג על ידי קצינת הביקור הסדיר, העובדת הסוציאלית טיפלה בזה.
איך ההורים הגיבו?
אמא שלי עזרה לי לצאת מבית הספר ותמכה בי. אבל אבא שלי ממש התאכזב שהפסקתי ללמוד.
מה הכוונה נטיות אובדניות?
דיברתי עם ידידה שלי, רבנו והרגשתי כאילו אין לי אף אחד אחר בעולם, אז אמרתי לה שאני הולך לקפוץ מהגג ורבע שעה לפני שעליתי לגג המשטרה נכנסה אליי הביתה והם הרגיעו אותי.
האם בבית הספר הבריונות טופלה?
האלימות טופלה רק בחלק קטן מהמקרים אך לא באופן רציני, עובדי בית הספר לא ייחסו חשיבות רבה למקרים אלו. אני שמח שבסופו של דבר עם עזרתה של אימי עזבתי את בית הספר ההוא.
עכשיו אני כבר בבית ספר אחר שלוש שנים, אני כבר יכול להגן על עצמי, הלכתי לאימוני קרטה. אני מרגיש יותר טוב נפשית, ויש לי פה חברים וכבוד. מאז התקופה ההיא לא חוויתי בריונות שוב.
שרית (שם בדוי) בת 17 מראשון לציון שעברה בריונות בהיותה בבית ספר יסודי
באיזה כיתה עברת בריונות?
הכל התחיל בכיתה ג', הבריונות תמיד הייתה שם, אבל היא רק התגברה.
מה היה?
היו התלחשויות, המון "ריכולים" מאחורי הגב, כלומר הבריונים רצו שאדע שהם מרכלים עליי. במהלך כיתה ד' וה' הריכולים המשיכו אך לא קרו דברים מעבר.
היה לי חבר הכי טוב מהכיתה שתמך בי ובמשך הזמן למדתי להתרגל. אף אחד מהמורים לא שם לב משום שלא שיתפתי אותם.
למה לא שיתפת את המורים?
התמיכה של החבר הכי טוב שלי הייתה מספיקה כחיזוק נפשי, אז לא הרגשתי צורך לפנות למורים.
ושם הבריונות נגמרה?
בכיתה ו' עברתי בעיקר אלימות מילולית. היא הגיעה לשיא כשקיללו אותי בפייסבוק, ובנות שהייתי איתן בקבוצה בפייסבוק צחקו עליי מאחורי הגב.
לפני כיתה ו' היו כל מיני מקרים, למשל הוזמנתי למסיבת פיג'מות בה צחקו עליי (במשחק עם סטירות שהבנות המציאו) ורצו לחטט לי בפלאפון. כששכחתי אותו אחרי שיצאתי בבכי מה"מסיבה".
כמה זמן זה נמשך עד שזה השתפר?
מכיתה ג' ועד סוף היסודי, בסוף עברתי לחטיבה והמצב השתפר. חלק מהבנות התנצלו ואנחנו חברות עד היום.
איך התמודדת עם הבריונות?
היה לי קשה. היו לי ימים ששאלתי את עצמי מדוע דווקא אני עוברת את ההצקות האלה ולמה נטפלים אליי? והאם הבעיה היא בי?
והאם פנית למישהו לעזרה?
בבית ספר לא הייתה לי עזרה. אבל לא הייתי לבד כי יש לי משפחה מדהימה מאחוריי, וחברים טובים שעזרו לי ותמכו בי.
