אחרי צפייה בסרט "מנותקים" במסגרת שיעורי הניו-מדיה נשלחה קבוצת הניו-מדיה של כיתה י'7 למשימת כתיבה בה התבקשו לבחור לכתוב ביקורת על הסרט או תקציר לסיפור הסרט או מכתב לאחת הדמויות המככבות בסרט.
התוצאות לפניכם.

הביקורת של נועם סולומון:

מנותקים הוא סרט דרמה אמריקאי משנת 2012 נכתב ע"י אנדרו סטרן ובויים ע"י הנרי רובין הסרט עוקב אחריי שלושה סיפורים עיקריים: הסיפור על נער שבעקבות התעללות ברשת ניסה להתאבד ותגובת משפחתו של הנער, המתעללים ומשפחת המתעללים למצב, הסיפור על זוג שילדם נפטר בהיותו תינוק ובעקבות זה מערכת היחסים שלהם התרחקה והם שקעו באינטרנט עד שנשדדו באינטרנט, והסיפור השלישי על כתבת שערכה כתבה על קטינים שברחו מביתם שעובדים עכשיו באתר מצלמות מיני ועל מערכת היחסים המסובכת שלה עם  המרואיין כשהFBI  מגיע ודורש את הכתובת של הנער כדי לסגור את העסק שהנער עובד בו.
הסרט מצליח לתאר בצורה חזקה שלא נאמר קורעת לבבות את המשברים של אנשים בימנו מבעיות שתמיד היו קיימות כמו ההתמודדות של זוג עם אובדן ילדם לבעיות חדשות שהמדיה החדשה הביאה איתה כמו בריונות ברשת או חשיפת פרטים שעלולים לסכן אותך ברשת.
זהו לא סרט קליל שנועד לקחת את בן\בת זוגכם לערב רומנטי שיסתיים בכוס יין במסעדה יוקרתית אלא סרט שנועד "לתת לנו סטירה" ולהראות לנו את קשיי היום יום של מספר סיפורים קשים וכבדים ואת ההשפעות שלהם על חיי המשפחה של אנשים שנראים כביכל כמו כל אדם מהשורה.
לסרט יש השפעה חזקה על הצופים שעלולים במהלך הסרט לשבת על קצה הכיסא ולאחר מכן לפרוץ בבכי אבל כולם יוצאים מהסרט עם אותה הבעת פנים המומה מוכת שוק עם חיוך מר-מתוק מהחוזק הרגשי של הסרט הזה.
הסרט לא קל לצפיה יש בו סצנות שיגרמו להרבה צופים אי-נוחות בין אם בגלל הקונטקסט המיני שמרבה להופיע בסרט ובין אם בגלל המקרים הקשים וההזדהות הכלכך חזקה עם הדמויות שלא חשבת שתוכל להבין לפני הצפייה בסרט הזה אך מלבד זאת הסרט בונה את עצמו מהר יחסית ואינו מתעכב יותר מדיי על פרטים לא חשובים והפוטנציאל הדרמטי בסיפורים מתממש באופן שאולי חלק יגדירו כ"מתמסחר" אך לדעתי מוצג פשוט בצורה נוחה לצופה (כי אין צורך להקשות על ראיית הסרט אפילו יותר).
"מנותקים" הוא סרט חזק שנותן לכל מי שצופה בו סטירה רצינית על הלכי ומראה כמה חזקה יכולה להיות ההשפעה של פשעי אינטרנט על החיים של כל אחד מאיתנו ומראה לתעשיית הסרטים שהפרוטוגניסטים של הסרט אינם צריכים להיות גיבורים עם מצפון נקי ויושרת דרך כדי לגרום לקהל הזדהות הבנה ואפילו הערצה כלפיהם ולגרום לסרט להיות באמת 10\10.

הביקורת של רעות לוי:

הסרט מנותקים אשר יצא בשנת 2012 על ידי הנרי אלכס רובין עסק בהצגת הצדדים השליליים של העידן הטכנולוגי כיום. הסרט מראה מספר סצנות אשר מקשרות את עצמם אחת לשנייה ובנוסף לזה מציגה קיום מערכות יחסים בעולם הוירטואלי. לדעתי הסרט היה מרגש ונותן רגע למחשבה ורצון לצאת מהעולם הטכנולוגי של היום הסרט מציג מה שקורה ביום יום בחיי החברה כיום הוא מציג בריונות ברשת שכל ילד חווה. הסרט מעלה בי מחשבה שהטכנולוגיה כיום היא למעשה שולטת בנו , הסרט מביא מספר צדדים שליליים שקורים באינטרנט כמו ההתחזויות לאנשים ולפתח מערכות יחסים ווירטואליות אך כל זה שקר. הסצנה שאני אישית חשבתי עלייה ולקחתי אותה לצומת ליבי  היא הסצנה שבן בויד התאבד לאחר כל הצחקוקים והריכולים שהיו סביב גבו כי למעשה בכל מקום צחקוקים וריכולים אלו מופעים בכל חברה כיום. הסרט בא להראות לנו שבעידן של היום אין כבר לכל אחד את הפרטיות שלו עם עצמו אלא הטכנולוגיה חושפת את הפרטיות שלנו וכל דבר אשר אנו מספרים לחבר או חברה באינטרנט כל אחד יכול לראות אותו גם אם זה תמונות ושיחות שמוחקים לאחר מכן , לכן צריך לדעת שאם אנחנו רוצים פרטיות אז זה לא יהיה בסביבת הטכנולוגיה .

אני אישית ממליצה לצפות בסרט זה ולפי דעתי חובה להראות אותו במסגרת בית ספר הסרט מעורר מחשבה אך קשה לצפייה.

התקציר של אופק פישר:

הסרט מנותקים מדבר על כמה מערכות יחסים שמספרות שלוש סיפורים שונים. הראשון על ילד בשם בן בוייד שעבר התעללות מצד כמה ילדים בשכבה, שניים מהם, ג'יסון ופריי לקחו את זה צעד אחד קדימה ופתחו פרופיל בדוי בפייסבוק שבו התחילו לדבר עם בן. בן סמך על הדמות שהם הציגו ששמה ג'סיקה. 

הוא הרגיש פתוח איתה וסיפר לה על עצמו, גם ג'יסון הילד שעמד מאחורי הדמות סיפר על עצמו. בשלב מסויים הרגישו ג'יסון ופריי שבן סומך עליהם מספיק ושלחו לו תמונות עירום שמצאו באינטרנט וביקשו ממנו לשלוח גם, בן היסס ובסוף החליט לשלוח להם תמונוה שלו בעירום. הם הפיצו את התמונה וגרמו לניסיון ההתאבדות של בן. בן לא מת אבל הוא אושפז בקומה ולא התעורר.

הסיפור השני מספר על זוג הורים צעירים שאיבדו את התינוק שלהם, איתן. בעיקבות המוות של הילד הם התרחקו זה מזו ומצאו לעצמם מקומות מפלט באינטרנט, סנדי, האישה הצטרפה לצ'אט של אנשים שאיבדו אדם שקרוב אליהם ודרק בעלה, שיחק בפוקר ובהימורים. כשדקר טס לחו"ל לנסיעת עבודה ושם ניסה להעביר את כרטיס האשראי שלו בהימורים גילה שהכרטיס לא עובר. הם התקשרו אל הבנק ושם נאמר להם שאין להם כסף בחשבון כי הוציאו אותו על חיובים גדולים. כששכרו חוקר פרטי גילו שמישהו מהצ'אט של סינדי גנב להם את פרטי הכרטיס והשתמש בו להוצאות גדולות. החוקר גילה מי האדם שגנב את הכסף וסיפר על כך לזוג. סינדי ודרק ערבו לאדם ופרצו לביתו שם.
מצאו מסמכים שמוכיחים שהוא גנב להם כסף. דרק תיכנן להתעמת עם האדם שגנב את הכסף ולגרום לו להודות. כשחיקו בני הזוג מחוץ לדירתו הוא הפתיע אותם ואיים עליהם עם רובה, הם התחילו להתעמת ובסוף סינדי הרגיעה את המריבה.
הסיפור השלישי מדבר על בית שאליו הגיעו ילדים בלי בית או שנזקרו מהבית ואין להם איפה להיות. בבית הזה הילדים מתפשטיםו בצ'אט מול מצלמה ועושים מה שמבקש מהם האדם שאיתו הם מדברים והוא משלם להם בעבור מה שהם עושים. כתבת אחת בשם לידיה גילתה על הבית הזה וחיפשה דרך להגיע אל הילדים ולעשות כתבה על מה שמתרחש. הכתבת נכנסה אל הצ'אט ושם פיתחה קשר עם אחד הילדים ששמו קייל. קייל סמך על לידיה וייצר איתה סוג של קשר עד שהסכים להתראיין לכתבה בעילום שם ועיוות קול כך שחבריו מהבית ובעל הבית לא ידעו על כך. אחרי שהתפרסמה הכתבה נוצר רעש תקשורתי מאוד גדול האפ.בי.איי חיפשו את הבית כי המעשים האלו לו חוקיים כשמדובר בקטינים בני 15-17. האפ.בי.איי הגיעו אל הבית דרך לידיה שבהתחלה לא שיתפה פעולה כי הבטיחה לקייל שתשמור על פרטיותו אך הם איימו עלייה ולא השאירו לה ברירה. לידיה ניסתה להוציא את קייל מהבית לפני שיגעו ויעצרו אותם אך הוא לא סמך עלייה יותר ולא הסכים ללכת איתה, כשבעל הבית ראה שהיא רבה עם קייל ו"מציקה" לו הוא הכה אותה קייל אמר לו לשחרר והם הלכו.

המכתב של עדי יהודה:

מכתב לריץ:

היי,קוראים לי עדי דבר ראשון אני רוצה לומר שאני כלל לא מזדהה עם ההתנהגות והמעשים שלך בייתי עושה כל כך הרבה דברים אחרת ממך וזאתי הסיבה בעצם  שאני רוצה לברר מספר דברים  ולשאול אותך מספר שאלות.

בדרך כלל בנאדם צריך לפחות משהו אחד שיקשיב לו ויבין אותו אז למה אתה לא היית בשביל הבן שלך מתי שהוא היה צריך אותך,ובמקום זה אתה רק מנסה לחפש אשמים ולהיות כל כך ממוקד בלמצוא את מי שגרם לסבל של בנך,אם אתה חלק מהסבל הזה?לא חשדת בהתנהגות של בנך,לא שמת לב שהמצב רוח שלו ירד והדרדר?ישנם הרבה ניסיוני התאבדויות שאנשים מנעו אותם, אתה לא חושב שהיית יכול למנוע את ניסיון ההתאבדות של בנך,לא שמת לך שהוא היה שונה מאחרים?

איך היית משנה את התנהגותך בתור דמות אב?המקרה חיבר בינך לבין המשפחה שלך ?על מה חשבת כשהגעת לביתו של ג'יסון ואביו והכאבת להם ?הרי אתה לא יכול להיות בטוח שג'יסון הוא בעצם ג'סיקה ובעצם לא היה שום תועלת בביקור הזה.

מה חשבת על ג'יסון בפעם הראשונה שראית אותו(שחשבת ששמו בעצם היה מייק),ולמה אחרי שהבנת שג'יסון הוא ג'סיקה אמרת שידעת שמשהו לא בסדר עם הילד הזה,מה היה הדבר שחשדת בו ?אתה עדיין חושב שג'סיקה הייתה הגורם היחידי להאשמה או ששינית את דעתך לאחר הקריאה בפייסבוק בצאט של בנך ושל ג'סיקה,בעצם גילית שבנך לא ראה בך דמות אב,ואולי עכשיו אתה מאשים אותך כאשם העיקרי?

אתה מתכוון להגיש תלונה נגד ג'ייסון ובעצם להרוס לו את החיים כפי שהוא הרס את חיי בינך,אתה חושב שאתה יכול לסלוח לו ולראות שהוא באמת מצטער?
מאחלת לך ולמשפחה נחת ומקווה שבנך יתעורר ותשפרו את היחסים ביניכם.
בהערכה רבה, עדי

המכתב של אנסטסיה (נסטיה) ישראל:

מכתב לכתבת "לידיה":

שלום לידיה הכרתי את הסיפור שלך עם קייל הכתבה והאף בי אי.ויש לי כמה שאלות ותגובות בנושא. מאיפה הגיע לך הרעיון לכתוב כתבה שעוסקת בבני נוער?היחסים עם קייל היו אמתיים או רק בשביל מקורות לכתבה? לא כל כתב היה חוקר את הנושא הזה ולוקח סיכון להסתבך עם אנשים עבריינים שככה שולטים בבני נוער.בתחילת דרכך וההיכרות הראשונית עם קייל לא חשבת שאת יכולה גם לסבך אותו ולפגוע בו?

חשבתי על ההרגשות שלך במהלך כל המסע הזה עד לפרסום הכתבה והייתי רוצה לדעת מה הרגשות שעברו לך בראש ואם ידעת שאת יכולה להיפגע ויהיו כאלה שיכולים לאיים עליך לא לפרסם אותה.קייל הרגיש קרוב עליך וסיפר לך על כל הרגשות שלו ב"עבודה" הלא חוקית שעסק בה  לא חשבת לפנות למשטרה לעצור הכול במקום לכתוב כתבה ולקבל פנייה מהאף בי אי לחשוף את זהותו. בהתחלה סירבת שהגיעו לביתך כי ידעת שזה יפגע בקייל ובפרטיותו אבל היית חייבת להסכים בגלל שאיימו עליך, ההרגשה בטח לא נעימה .

אחרי ששיתפת את האף בי אי בחיים של קייל והם רצו לעצור את זה אבל לקח להם הרבה זמן והם היו אדישים לזה, הייתה לך חרטה בלב על השיתוף הזה?

שקיבלת את ההודעה מקייל והבנת שהמפעיל שלהם עומד להבריח אותם מהארץ ביררת איפה קייל נימצא והלכת לקחת אותו ,לא הצעת לו לגור אצלך אבל ידעת שאין לו מקום אחר חוץ מזה.

את לא חושבת שזה סיכון להגיע לאכסניה שקייל היה בה ולנסות להציל, בכל זאת ידעת שיכולים לפגוע בך ולקחת את הסיכון בכל זאת.אני חושבת שאת אמיצה מאוד והיית מאוד שמחה להיפגש איתך ותספרי לי עוד בנושא.

המכתב של בר אברמוביץ':

ללידיה שלום

רציתי לפנות אליך בקשר לאירועים שהתרחשו בסרט שצפינו בו.אהבתי מאוד את המעשים שעשית בנוגע לקייל,אני מזדהה מאוד עם הדאגה שלך כלפיו, כי גם אני הייתי דואגת לשלום ילד שחושף את עצמו באתרי אינטרנט כפרנסה. אבל כמה שאלות שעינינו אותי לגבי אורך הסרט שאת היית שותפה בהם.

 האם לא פחדת להיכנס לעולם של תעשיית הפורנו? לא פחדת שתפגעי מקייל או מאחד מחבריו כמו בסוף הסרט? אם הייתי במקומך הייתי מגישה תלונה נגדו כי הוא הכה אותך אפילו שלא הכרת אותו. אני חושבת שהעולם של ניצול ילדים קטינים מלא בכסף ועצב, למה ילדים שעוד לא גדלו ומימשו את החיים שלהם, לומדו וחונכו, נהיים בעולם של מבוגרים יותר מידי מוקדם. אולי הם אפילו לא יודעים את  הזהות המינית שלהם ונכפים להיות עבדי מין של אנשים באינטרנט שהם אפילו לא מכירים.

כאשר הכתבה שלך התפרסמה, התגאת בכתבה עצמה או בקייל? חשבת על מה שיקרה לקייל אחרי הפרסום שלו, אפילו שקולו ודמותו היטשטשו? לא חשבת שיהיה משהו למשטרה לעשות עם המידע? כי למרות שיש באינטרנט כל כך הרבה עירום ומיניות שאפילו ילדים קטנים יותר מקייל יודעים עליו, המשטרה תרצה לדעת איפה הילדים מנוצלים ונהפכים לשפחות מין של אנשים אחרים.

האם רצית קשר רומנטי עם קייל? למרות שהוא צעיר מימך?(לא יודעת בכמה)כי כאשר היה לכם רגע אינטימי ביחד הייתה לי תחושה שהוא לא ירצה לוותר עליך. אני די האמנתי שאת לא רצית אותו ,אם את רווקה אז אני מאימנה שרצית לוותר עליו. האמת,שלא ראיתי אותך ואותו חיים באותו בית כי בסוף גם הוא יצטרך לחפש עבודה או לשלם לך שכר דירה על שהייה שלו אצלך. אני גם לא יודעת אם היו לוקחים אותו לעבודה כי מגיל מסוים מה שהוא ידע הוא לספק את המחשבות המיניות או את הצרכים המינים של אנשים אחרים באינטרנט. את מאמינה שהוא יצליח לשקם את עצמו ולעזוב את הבית ששכן בו כמה שנים ופרנס את עצמו רק מזה?אני מאמינה שהוא כן יצליח, אם הייתי הוא הייתי לוקחת את עצמי ועוזבת את הבית ישר אחרי פרסום הכתבה. לא הייתי רוצה לאבד את החברים שלי,אנשים שדאגו לי , אבל הייתי רוצה לעשות משהו אחר עם החיים שלי. כי גם אחרי שנהיים יותר מבוגרים בשביל האתרים האלו,את לא יודעת מה את עושה עם החיים שלך אחרי זה,פרשת מבית ספר, חשפת את עצמך באתרים שאת לא יודעת אפילו לאן הסרטונים והשיחות שלך עם הלקוחות עכשיו צפים באינטרנט.  אני מקווה שתביני שאני מזדהה עם המעשים שלך, אבל עדיין יש לי ספקות לגבי מה יקרה בהמשך.
ממני בר

המכתב של דנה ארביב:

ג'ייסון,

לפעמים מרגעי שעמום, לחץ חברתי, פחד לאבד את מעמדך בחברה, חיפוש אחר קצת אקשן עם החברים, משהו שיעסיק אותנו וקצת יעביר לנו את הזמן, הלחץ והמחשבות אז עושים דברים שטותיים וגם אני בדיוק כמוך עושה שטויות ותמיד מנסה לבדוק את הגבול. אבל חשוב שתזכור שלכל מעשה יש השלכות והשפעות רבות, לא תמיד איך שאתה מפרש את זה אז גם האחר.

אותי לימדו שאני צריכה לחשוב פעמיים לפני כל מעשה שאני עושה ואלי בגלל זה אני כל כך נשמרת ונזהרת אבל לדעתי זה מובן מאליו ודי ברור שככה צריך לפעול, אף אחד הרי לא באמת ציפה או תכנן את התאבדותו של בן אבל כשזה קרה, זה צבט לכם בלב בדיוק כמו לכולם וחשתם מלאי אשמה וחרטה. אולי גם לא אבל אני מאוד מקווה שכן, לכל בן אדם אחר עם מצפון היה כואב. אבל בדיוק כמוכם אני יודעת שכמה זה כיף לעשות דברים בלי לחשוב לפניי, הרי שאתה כבר עם כל החבר'ה לא בא לך לעצור אותם פתאום באמצע, לא בא לך שהם יזרקו לך איזה הערה או ישימו אותך במצב לא נעים, בא לך להרגיש כמו כולם ולכן זה מאוד מעצבן, אז לפעמים אומרים "טוב עוד קצת ודי" אבל לפעמים ה"קצת" הזה הוא יותר מדי מאוחר ולהביא לתוצאות שאין מהן חזרה. כמו במקרה שלכם.

אני די בטוחה שלא הייתם עושים את זה לילד שבמעמד חברתי גבוה משלכם ובטח שלא לאחד החברים שלכם או לילד שאתם פוחדים ממנו. בן היה פשוט טרף קל, לכן היה נוח לך ופריי חבר שלך להיטפל אליו. ידעתם שאין לו חברים, ידעתם שאם תתחזו לבחורה הוא יענה לכם, לא יחשוד בכלום ויקפוץ על ההזדמנות הזאת וימשיך לדבר. ידעתם שהוא לא יפעל נגדכם וזה לא ישפיע עליכם גם אם הוא ידע שזה אתם, הרגשתם לרגע במצב שבו הכל מונח על כתפיכם ואתם יכולים לעשות הכל בלי לחשוש ופשוט הפכתם את בן למין "בובת מריונטה" שלכם ואתם פשוט יכולים לשחק בו וברגשות שלו.
אמנם אתכם זה אולי הצחיק, אבל את ההורים שלכם וודאי שלא, גם את בן ומשפחתו לא, וגם  כל שאר האנשים שהיו שומעים על זה אני בטוחה שלא היו צוחקים.

 אני רוצה להבין דבר אחד. איך יכולתם להעז ולעשות את זה, ואחר כך עוד ללכת אליו לבית חולים ולהסתכל על אבא שלו בעיניים ולהתנהג כאילו הכל טוב יפה כשבעצם הכל לא. לא חשבת עליו טיפה במהלך כל הזמן הזה שאתה ופריי עשיתם את זה? לא חשבתם לרגע אילו זה היה קורה לכם או לקרוב שלכם איך הייתם מרגישים?

 דבר אחרון, ג'ייסון, אני בטוחה שאם פריי לא היה בתמונה ולא היה לוחץ עלייך לא היית עושה זאת. כשהיית לבד עם עצמך הרגשת נכון ללכת לבית חולים, אז ברור למדי שלא היית מתחזה לג'סיקה ופועל ככה לבדך.הרגשת לרגע חזק אבל אדם כזה מצטייר בעיניי לפחות כאדם חלש אופי, אחד שנגרר
בלי עמוד שדרה, עושה מה שהזרם עושה בגלל שהחברה לוחצת עליו והוא לא רוצה להרגיש לא שייך. אני לא הייתי מתחברת לאדם כזה. אז פשוט מאוד, למה הלכת אחריו?

המכתב של סיוון אברהם:

בחרתי לכתוב מכתב לג'ייסון, ג'ייסון הוא אחד משני הילדים שהתחזו ל"ג'סיקה" השם בו השתמשו בכדי להתחזותלילדה ולנסות "לעבוד" על בן בויד, הילד שניסה להתאבד .קשה להאמין שבן אדם באמת מסוגל לעשות דבר כזה. המציאות בה אנו חיים היא מציאות קשה ואכזרית אז יש לי שאלה, למה להוסיף? גם ככה סובלים, גם ככה נפגעים אם נוסיף ונגרום סבל לאחרים מה זה ייתן לנו? תשומת לב אנחנו גם ככה מקבלים. בכל זאת תראה כמה תשומת לב אנחנו מושכים הרי כל שבוע יש איזה כתבה בחדשות על רצח, פיגוע, ניסיונות התאבדות של אנשים שהולכים ברחוב שגם את חצי מהמקרים לא מפרסמים בכלל.

אני חושבת שעדיף לנו בלי ההחלטה שלך לגרום לילד כל כך הרבה סבל . ילד שאתה אפילו לא מכיר שלא עשה רע לאף אחד שבסך הכל שקע במחשבות שלו כי העדיף לא להתמודד עם מה שמסביבו. בסופו של יום שאתה פוגע באחרים אתה פוגע בעצמך. אז שוב, למה ? זה לא מוסיף ותורם לאף אחד .

בטח אתה אומר לעצמך זאת בסך הכל בדיחה לא התכוונתי לפגוע בו. אז לא התכוונת לפגוע בו אבל הצלחת ולא רק בו. מה עם המשפחה שלו? מה הם עשו לך? למה הם צריכים להתאבל עכשיו על אובדן בנם רק בגלל איזה ילד שרק מחפש איך לפגוע באחרים? נו אז עכשיו איך אתה מרגיש? יותר טוב? אתה שמח עצוב מאושר מדוכא ? הייתי אומרת לך ללכת לספר את זה לילד שעכשיו בקומה בגללך אבל הוא בקומה . אז תנסה ללכת לספר להורים שלו איך אתה מרגיש אני בטוחה שמעניין אותם איך הילד שגרם לבן שלהם להתאבד מרגיש .

אולי תנסה לדבר קצת עם עצמך לנסות להבין מה לא בסדר בך ואיך אתה תוכל לתקן את זה במקום לגרום לעצמך להרגיש יותר טוב שאתה פוגע באחרים . זה רעיון מצוין . קוראים לזה חשבון נפש תקרא על זה באינטרנט זה מין רשת כזאת שאפשר לעשות בה הכל. אפשר לשמוע שם שירים אפשר להיכנס לפייסבוק ולהתחזות לילדים אפשר למצוא שם מתכונים לאוכל שאתה אוהב והבנת שהכל אפשר בקיצור .

כנראה התחברת לרעיון של להתחזות לילדים בפייסבוק . מה זה מין תחביב בשבילך ? תחביב קצת מוזר מצאת לא ? אתה יודע מה גיליתי ? שאפשר לבחור מה לעשות באינטרנט ואתה את הבחירות שלך עשית . ומה עכשיו אתה גאה בהם ?

למה הלכת לבקר את הילד בבית החולים אם אתה זה שפגעת בו? כדי לראות אם הוא סובל כמו שרצית כי אני מבטיחה לך שכן. הוא סובל ולא רק הוא, גם כל המשפחה שלו. לפחות אומץ יש לך . ללכת ולדבר עם האבא של הילד שגרמת לו להתאבד? חתיכת אומץ .  אני לא חושבת שהייתי מסוגלת להראות בכלל את הפרצוף שלי או בכלל להגיע למצב שאני גורמת לאדם להתאבד .

אני באמת באמת מקווה שהבנת מה עשית למה גרמת ושזה בחיים לא יחזור על עצמו שוב. בתור ילדה בת 15 פחות או יותר בגיל שלך אבל בוא נגיד קצת יותר בוגרת אני רושמת לך את זה בגובה עיניים שתבין איך ילד בן 15 אמור להתנהג . ואתה לא מכיר אותי ואני לא אומרת שאני מושלמת אבל מה שאני יודעת זה שאת הבעיות שלי עם אנשים אני בחיים לא אפתור מאחורי מסך ובטח שלא אגרום להם לפגוע בעצמם .

אז כדאי לחשוב יותר מפעמיים לפני שעושים "שלח" לכל העולם . מה יהיה אחרי שאני אשלח את זה? למי זה יגיע ? זה יפגע באנשים ? זה יפגע בי ? זה יתרום לי או למישהו ?אז אני אענה על השאלות האלה בפחות מחמיש מילים .

אנשים יפגעו. זה יגיע לכולם, כן זה יפגע בכולם, לא, זה לא יתרום לאדם.

אז אני מקווה שהבנת את הכוונה של המכתב, ושעוד יבינו אותה . בסך הכל כולנו בני אדם לכל חיי אדם יש משמעות גם אם זה לא בעינינו . לנו אין את הזכות להחליט מי יחייה או אפילו סתם ייפגע . קח את המכתב לתשומת ליבך, לחיים שלך כי עכשיו אתה ממשיך בחיים שלך הולך לבית הספר מגיע הביתה עושה שיעורים יוצא ונהנה עם חברים ויש מישהו שכרגע כנראה לא יכול לעשות זאת.

אז תהנה בהמשך חייך .

המכתב של ספיר שם-טוב:

מכתב משימה בניו מדיה , לכבוד שני הילדים שעשו לילד המתאבד את המקרה, אני רוצה לכתוב לכם מכתב שיתאר את מעשיכם ורגשותיי כלפיו, אתם בטח חושבים עכשיו אחרי הכל ועל המעשה אתם מאוד נבוכים מבולבלים אולי קצת מאוכזבים .. קצת הרבה מאוכזבים מהתנהגותכם..אני חושבת שאתם כועסים על עצמכם, ונכון זה היה מעשה מזעזע שגרם למוות! לרצח אכזרי דרך הרשת. השיעמום שלכם השטויות שלכם גרמו לילד להתאבד. רק בגלל שהיה שונה ממכם, אני לא באה אליכם בטענות או להכאיב יותר, רק כדאי שתלמדו מן המקרה האיום הזה, תלמדו שדברים כאלה לא אמורים להתרחש. לעולם. אנא ממכם הסתכלו על הצד החיובי הקטן, על זה שאתם עוד יכולים להשתפר, לגרום לאחרים להבין את המסר בפזע מסוג זה. ליבי איתכם כאוב, משתתפת בצערכם, ספיר שם טוב.

המכתב של יובל ללוש:

מכתב לאחד מגיבורי הסרט מנותקים

בחרתי לשלוח מכתב זה לדרק, גבר בשלהי גיל ה-30 לחייו אשר שכל את בנו. בעקבות אירוע משמעותי זה הקשר שלו ושל אישתו נעשה קריר ומרוחק.

לדרק,

לאחר צפייה בסרט בכלל ובמקרה שלך בפרט עלו לראשי כמה תהיות. אני לא יכולה לשפוט אותך כמובן עד שלא אכנס לנעליך ואעבור את מה שעברת אבל לא יכולתי שלא לשאול. קודם כל, האם לך היה קל לעבור את כל התקופה המטלטלת הזו לבדך? במהלך הסרט צפיתי בשיברון של אשתך, בצורך הנואש שלה לקצת חום ממך, ממי שהיה אמור ללוות אותה לאורך כל הדרך. ובמקום זאת? היא התנחמה בקבוצת תמיכה אינטרנטית שספק סיפקה לה את המקום החסר. אני לא אומרת שזה לא עזר לה טיפה להשיג אוזן קשבת אבל היא הייתה צריכה יותר מזה, הרבה יותר מזה. היה אפשר לראות על פניה, על פי עיניה ומבטה שהיא לבד. היא לא הייתה צריכה מישהו אחר מלבדך, בעלה ואתה לא היית שם. לא היית שם כשהיא הייתה צריכה אותך יותר מכל. אני מבינה שהמצב לא היה קל אך אני מאמינה שאם הייתם עוברים זאת יחד – הכל היה פשוט יותר. לאבד בן ובעוד שלב מוקדם כל כך בחייו זה לא פשוט, אך תסכים איתי כשאגיד לך שהריחוק הזה רק גרע? באותה המידה יכולת לעזוב את המחשב שלך והפוקר ולהיות איתה. עם מי שנשברה אט אט מתחת לאף שלך. היא יכלה להיות איתך, לפרוק את רגשותיה אצלך במקום אצל זר באינטרנט. יכול להיות שאם שניכם הייתם סומכים אחד על השני ועל האהבה החזקה הזו שביניכם כל זה לא היה כלל קורה. בכל מערכת יחסים יש עליות ומורדות, והירידה הזאת הייתה קשה, תלולה ומטלטלת לשניכם. למרות ששניכם חשפתם צדדים לא נעימים אחד של השני לאור המקרה אך זה גם חיזק את הקשר שלכם, לא? הרי עכשיו אשתך פתוחה יותר לומר מה שעל ליבה ואתה קשוב לה יותר. אני חושבת שאחרי זה תלמדו להעריך אחד את השני יותר ואני מקווה שתצליחו לצאת מהתקופה ההיא ולהמשיך הלאה. אני אפילו מקווה שיהיה לכם את החשק להביא ילד לעולם. לא שימלא את מקומו של ההוא שנפטר, כמובן, אך רק אחד שיעניק לכם אושר. אני חושבת שבאיזשהו מקום אני מעריכה אותך. למרות שבהתחלה הייתי בטוחה שיצאת ל"מסע" ההוא עם אשתך רק בשביל להחזיר את הכסף הגנוב אך זו לא הייתה כוונתך. טוב, לא העיקרית לפחות. אולי הכסף לא חזר אליכם בסרט אבל שבה מערכת היחסים שהייתה צריכה להיות לכם מלכתחילה. אני מקווה שחייכם המשותפים יראו רק אושר ואהבה בעתיד, למרות שאכזבות מחשלות אותך ומעצבות את אישיותך כבן אדם.

תודה על ההקשבה, אתם מקסימים,

יובל ללוש.