אם למדינה היה פה, מה היא הייתה אומרת?
מכתב לראש הממשלה בעקבות גל הטרור, מאת רוני אלקרט.

"אנו מכריזים בזאת, על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל, היא מדינת ישראל"

ה' באייר 1948,זוכר את היום הזה? אומנם קצת הזדקנתי מאז, אך עדיין אני זוכרת זאת כאילו היה אתמול. המוני יהודים מכל רחבי הארץ התכנסו מול בית דיזנגוף, שבשדרות רוטשילד נרגשים וממתינים בקוצר רוח ,להכרזה על הקמתי, מדינת ישראל, שהוקראה על ידי דוד בן גוריון, ראש הממשלה הראשון.

כולם היו סבורים, כי עכשיו, שיש להם אותי, הם בטוחים ומוגנים. שסוף סוף יש להם מדינה, מדינה חופשית, שאפשר לחיות בה בשקט ושלווה.

מה קרה לי מאז? למה כולם מפחדים לשכון בי? מדוע ילדים קטנים ותמימים, שבסך הכל רוצים להשתעשע בגן המשחקים, צריכים לחיות בפחד, שמא מישהו יפגע בהם?

איך יתכן, שיותר ויותר אנשים פוחדים  לבקר בעיר בירתי ירושלים?, ולמה?,למה אף אחד לא עושה כלום? אני כבר לא חשובה לכם?

אם למדינה היה פה, אני משערת שזה מה שהיא הייתה אומרת. אך אין לה פה ולכן אני פונה אלייך  בשמה,מר נתניהו.

לאור המצב הקשה, שקיים במדינתנו בעוד מספר ההרוגים והפצועים הולך ועולה, אני סבורה, שיש לשנות המצב. ראשית ניתן לשלול מהמחבלים בבתי הסוהר את כל הזכויות המגיעות להם כגון: קבלת דמי כיס, אחסון בלתי מוגבל של מוצרים ואביזרים בכלא , טלוויזיה בכבלים, ביקור משפחות, בילויים ואף שימוש בטלפונים ניידים.

כמו כן צריך לעשות הכל כדי להרתיע את המפגעים העתידיים ולגרום להם לפחד לבצע את הפיגוע הבא. צר לי, שבתור תלמידת כיתה יא אין בידי הרבה הצעות, שהן אפקטיביות, אך אני מצפה ממך, ראש הממשלה, שתמצא את הדרכים הנכונות לשנות את המצב.

פתרון אחד אפשרי הוא הגברת המשטרה והצבא בכל רחבי הארץ. אני מודעת לכך,שלא ניתן להצמיד לכל אדם "שומר ראש". למרות זאת ככל  שיהיו יותר אנשי ביטחון כך יהיה ניתן למנוע מספר רב יותר של פיגועים  ואולי אף  להוריד את מפלס המתח והחרדה בקרב הציבור הישראלי.

אני פונה אליך מר נתניהו: החזר לנו את השקט. החזר לנו את המדינה החופשית שחיינו בה. מדינה שבה מסתכלים ימינה ושמאלה, רק כאשר רוצים לחצות את הכביש.