האם אי פעם בחייכם ראיתם מלאכים אנושיים? אם תשובתכם שלילית, הגיע הזמן שתכירו אותם – ילדי האינדיגו הילדים הללו ישנו את חייכם, גם אם לא בהכרח תכירו אותם אישית, נשמע לכם קצת מוזר ולא אמין נכון? לכן נפגשתי עם דורין-אור אעידן, שמגדירה את עצמה כמלאך אנושי.

מה הוא ילד אינדיגו בענייך?
ילדי אינדיגו הם ילדים מיוחדים ושונים. כל אחד היה רוצה שיהיה לו ילד אינדיגו. ילד שהנשמה שלו דומיננטית. ילד רגיש, עם רגישות יתר. השכל שלו לא מהווה מסך על הנשמה שלו, כלומר על הרצונות שלו להגשים את הייעודים שלו. הוא מגיע לעולם כדי לשנות פה משהו בכל מיני תחומים עם רצון חזק ובוער וצריך לאפשר לו לעשות זאת. אני חושבת, שצריך שיהיה מודע לכך שהוא ילד כזה כדי לממש, את מה שהוא רוצה לעשות.
הוא גם לוקח ומרגיש כאב ופחד של אנשים אחרים והאנשים הללו לא חייבים להיות בני משפחתו.
יש לו משקל מאוד כבד וצריך לאפשר לו גם להשיל את המשקלים ממנו כדי שהוא יוכל להמשיך לפעול לעתיד טוב יותר לעולם של אהבה ואמת.
לדעתי אין לכך מספיק מודעות, זה מה שעושה לי רע ובשביל זה אני כאן כדי לשנות משהו בעתיד.

איך הכרת את הנושא הזה? 
בזכות קריאת ספר שקניתי עם אימי, בזמן שהייתי מאושפזת בבית החולים באותה התקופה.
בספר הוזכר בארבעה משפטים על ילדי אינדיגו, ולא ייחסתי לזה משמעות אך זכרתי את המושג.

אחרי עשרה חודשים פגשתי שוב בספר הזה. הפעם זה היה בזמן שעברתי דירה, והייתי צריכה לארוז את חפצי, ורק את הספר הזה לקחתי מהדירה הקודמת.
באותו שבוע פגשתי בספר שוב והנחתי שזה לא במקרה. הפעם כנראה שהגיע זמני להבין מה מצבי היום ושוב נתקלתי במושג ילדי אינדיגו. התחלתי לחקור ולקרוא על הנושא, ומצאתי את עצמי סוף סוף אחרי 23 שנים שאני במלחמות עצמיות הגעתי להסכם שלום עם עצמי. חשבתי שמהיום זה הולך להיות הכי פשוט שיש ושהחיים שלי הולכים להשתנות. אני אינדיגו שלא אוהב דרך. אני אינדיגו שאוהב את הכל כאן ועכשיו, אבל יש דרך וצריך לעבור אותה.
יום אחר באותו השבוע ישבתי בבית קפה והתחלתי לכתוב. שני אנשים שהיו מאחורי התעניינו במה שאני כותבת ואחד מהם סיפר לי על פרויקט שהוא עובד ושאל אותי אם אני מכירה את הנושא ילדי אינדיגו. הכל קורה באותו שבוע ומה הסיכוי שאני נתקלת בכך כל כך הרבה מתחברת לזה ומגלה הזדהות?

איך גילית שאת ילדת אינדיגו?
שמעתי הרבה מאוד פעמים את המושג ילדי אינדיגו, והתחלתי לחקור על הנושא לעומק. לאט לאט הבנתי שלא סתם שמעתי אותו מספר רב כל כך של לפעמים ושחייבת להיות לכך סיבה. בנוסף הרגשתי מחוברת לנושא, ושהוא בדיוק מתאר את מאפייני האישיות שלי וכך הבנתי שאני ילדת אינדיגו.

מה הופך אותך לילדת אינדיגו ומאיזה סוג?
מאז ילדותי תמיד הייתי ילדה שונה וזה מתבטא בכך שהייתי מאוד אלימה. תמיד הייתי רוצה שיבינו אותי שאני שונה וכנראה זה התבטא בכך, בדרך של אלימות.
לאחר מכן עזבתי את הבית מגיל 16 כמעט לתקופה של ארבעה חודשים ולבסוף חזרתי הביתה.
היה לי חבר ועברתי לגור אצלו תקופה, הכל רק כדי לשבור את כל המוסכמות ואת כל הדרך לפי הספר. אני בדיוק בדרך ההפוכה. בסה"כ בכל חיי עברתי שישה בתי ספר והאמת שההסתגלות הייתה לי ממש מהירה בהתחלה, חודשים ראשונים אני "בפאן", אבל בהמשך השנה מתחילות לי כל הבעיות, כלומר תמיד אהבתי את ההרגשה של להיות הילדה החדשה, אבל אחר כך שמתחילים להתעמק בי הייתי בורחת. היום אני מבינה שאני לא רגילה, שאני לא כמו כולם ואני לא מעוניינת שלא יבינו אותי כמו המשפחה שלי שלא הבינה אותי שהייתי צעירה ונורא פחדתי להתחבר לאנשים שהם יוסיפו רוע לשוני שבי.
היו לי חברות מאוד זמניות, אבל היו כמה חברות בודדות שהן היו אינדיגו כמוני, שהייתי מצליחה לשמור איתן על קשר רציף כמה שניתן.
היום אני מבינה שרק רציתי שיבינו אותי שאני אחרת, שהתייחסו אלי ושלא יגידו לי מה לעשות.

האם בחייך האישיים את מכירה ילדי אינדיגו נוספים?

בהחלט כן, יש לי קבוצה "בוואטצפ" שאותה אני מנהלת שנקראת "מלאכי האינדיגו". היה לי מאוד חשוב לאחד את כל הילדים שנמצאים בקבוצה למרות שלא כולם אינדיגו, כל אחד שונה בקבוצה הזאת. הם מחולקים לגילאים שונים, ולכל אחד מאפייני אישיות שונים, חלקם אינדיגו חלקם עם אוטיזם מולד, חלקם עם מחלות ניוון שרירים ולכן כל כך חשוב לי לאחד את כולם יחדיו. חשובה לי העזרה ההדדית לילדים השונים.
אינדיגו זה מושג וכותרת לאנשים מסוימים. יש המון סוגים של אנשים שונים, אמא שלי אינדיגו, חן אחותי אינדיגו, המון אומנים שאנחנו מכירים הם אינדיגו כמו למשל: קרן פלס היא אינדיגו מובהקת, אביב גפן הוא אינדיגו מובהק, רוב האומנים כיום.

איך את מבדילה בין ילדים רגילים כביכול לילדי אינדיגו?

היום אני יכולה להגיד לך שההבדל הוא הרגישות של הילדים, ההתמודדות שלהם עם החיים ועם הסביבה. העקשנות שלהם. האינטליגנציה הגבוהה, רמה שכלית גבוהה שאינה תואמת לגיל שלהם. הם שואלים שאלות קיומיות על העולם, והם בדרך כלל מאוד יצירתיים: מנגנים על כלי נגינה, כותבים או יוצרים. לאחרונה גם הצלחתי לראות הילות, וכך לזהות.

יש רמות שונות של אינדיגו. ספרי לי על הרמות השונות של האינדיגו ואיפה היית ממקמת את עצמך?
ההומוניסט – טיפוס היפראקטיבי שמתאים לעבודה עם אנשים רבים. אני לא כזאת, זה יכול להיות בן אדם, שבסביבת העבודה שלו, יבלוט מאוד. מין מנהיג שיכול להפיק את התועלת האינדיגואית שלו עם השאר ועם הכלל.
השתלטן – מתאים לעבודה עם פרויקטים פחות עם אנשים. אני יכולה להגיד שיש בי שתלטנות. אני אתן לך דוגמא להקת "הסיסטרס" הייתה להקת שירה שהורכבה ממני ומשתי אחיותיי. תמיד ידעתי שזה משהו שלא יחזיק מעמד, אני זוכרת את עצמי מופיעה על הבמה ויודעת שזה זמני. משהו בער בי וסימן לי שזה לא נכון להמשיך כך. את רוצה לעבוד עם עצמך כי יש בך משהו אחר. את לא רוצה להתאים את עצמך אליהם. קשה לי להשתלב.
האמן – הטיפוס הרגשי והיצירתי. כן. אני האמן. זה כיף להגיד את זה סוף סוף בחיי. תמיד פחדתי מהמילה הזאת, והיה לי קשה לייחס אותה אלי מרוב שלא האמנתי בעצמי. בעיני זו מילה גדולה וכבדה. שאני אקרא לעצמי אמן? אני חיה מרגש וניזונה מרגש. פועלת לפי רגש, וזה יכול להיות לטובתי ולרעתי כאחד. היום אני לומדת לטפח את האינטואיציות שלי ואת הרגישות שלי ולרכוש כלים על מנת ללכת לפי הרגש מבלי לטעות.
הבין מימדי – הסוג הנדיר ביותר, שאמור להביא לעולם דתות ופילוסופיות חדשות. אני גם מתחברת לזה. תמיד רציתי לעסוק במוסיקה. ניסיתי בהרבה דרכים ליצור את המוסיקה שלי. אני יכולה להגיד שאני מתחברת לבין מימדי, כי במוסיקה שלי אני מתכוונת להעביר מסר לכל ילדי האינדיגו באשר הם. ובעצם לתת את המודעות לעולם החדש הזה, לעידן החדש הזה.

האם גם כשהיית ילדה הרגשת שאת ילדה מיוחדת?
הרגשתי שאני יותר ילדה לקויה מאשר מיוחדת. הרגשתי שמשהו לא בסדר אצלי. אך מה שמוזר הוא שתמיד אנשים רצו להיות בסביבתי. הייתי מן מגנט כזה לאנשים לטוב ולרע. אני קוראת לזה "מלכת הכיתה המתוסבכת". זאת אומרת הרבה אהבו אותי והרבה לא אהבו אותי. תמיד הייתה קנאה סביבי. היו אומרים לי שזה לא יכול להיות, שכולם לא בסדר. כנראה שמשהו לא בסדר אצלי. היום אני לא מסכימה עם זה. אני חושבת שזה משהו שהגיע מהבית. לא הבינו אותי בבית, אז כנראה לא הייתה לי כוונה להבין אחרים. זה פגע ויצר "אנטי" אצלי כלפי הסביבה.

כילדה הרגשת שאת רוצה להתבגר מהר?
כן. בהחלט. אחותי הגדולה עזבה את הבית כשהייתה בת 18, ואני הייתי אז רק בת 13. אני זוכרת אותה ואת בן זוגה גרים יחד. בכל פעם כשהגעתי אליהם, אמרתי לאחותי שאני מחכה לרגע, שאוכל לארח בעצמי, ולהכין אוכל במטבח משלי. בסופו של דבר עזבתי את הבית בגיל 16. רציתי לצאת מוקדם לכבוש את העולם, רק שלא היו לי כלים מתאימים.

בדרך כלל אנשים נוהגים להתחבר עם אנשים שדומים להם. איך זה אצלך?
זה נכון. גם אצלי זה ככה. בתקופת התיכון ברעננה הייתה לי חברה אחת. היא הייתה קצת מוזרה, שונה ומיוחדת. היא הייתה מאוד חכמה והצליחה בלימודים. נהגה להתבודד עם עצמה, להיות בשקט שלה ורק להיות איתי.
למעשה היא פשוט לא הסתדרה עם אנשים ובי היא מצאה את הדומה לה. אני עוד לא הייתי שלמה ולא לגמרי מצאתי את האני הפנימי שלי. לעומתי, היא הייתה ממש אינדיגו מובהקת, מודעת למה שהיא וגם חיה עם זה בשלום.
ללא ספק היא המלאך הראשון שלי.

האם לפעמים את מרגישה שלא מבינים אותך?
המון פעמים בילדותי הרגשתי שלא מבינים אותי ואת הרצונות שלי. אימי לא ידעה לטפל בי כראוי. בילדים מיוחדים צריך לטפל בצורה מיוחדת ולא ידעו איך להתנהג איתי שהייתי קטנה.

כשמישהו משקר לך את יכולה להרגיש את?
בהחלט. אני פשוט מרגישה  את זה ולא נוח לי מול הבן אדם. אני מרגישה את השקר שלו. לפני שידעתי מה זה ילד אינדיגו, תמיד הרגשתי משהו אך לא האמנתי לרגשות שלי. לא האמנתי לזה שאני מסוגלת להרגיש ולדעת שבן אדם משקר לי. הייתי נושאת את השקר של הבן אדם, והרגשתי לא נעים. אני רוצה שתביני כמה הייתי רחוקה מלהאמין לעצמי וכמה אני כל הזמן חשתי ה"לא בסדר". לקחתי על עצמי המון דברים שהעמיסו עלי והיום אני מנקה את הכל.

איך את מתמודדת עם מצבים שאת יודעת שמישהו משקר לך?
קודם כל אני מקבלת את השקר. כלומר אני מבינה שזה לא אמיתי, אבל אני לא רוצה לגרום לבן אדם שנמצא מולי להרגיש לא נעים. לפעמים אני מעדיפה לא להגיד שאני יודעת. לדוגמא כשמדובר בחבר טוב אז אני מבינה שהוא כבר הסתבך בשקר ובעוד שקר, ושהוא כבר לא יודע איך לצאת מזה. אז אני מניחה לו לנפשו ומעבירה נושא. אני לא רוצה שהבן אדם ירגיש לא נוח, כי אני מאמינה שאת חשבון הנפש עם עצמו הוא יעשה לאחר מכן. אם מדובר בדברים שפוגעים בי או בקשר, או משהו שעובר את הגבול מבחינתי-כן אתרחק.

כפי שידוע לי התכונות של ילדי האינדיגו הן מולדות. לדעתך אדם יכול להפוך לאינדיגו למרות שזה מולד?
אני טוענת שבכל בן אדם יש את היכולת להגיע לרמת מודעות עצמית. לפיכך אני מאמינה שכל אחד יכול, אם הוא רק מאפשר לעצמו לעשות את זה. אם הוא מתנקה מהדברים שהסוו אותו, מהאני האמיתי שלו. היום בעודי חוקרת את האינדיגו, אני יודעת שזה כן משהו שהוא מולד. פשוט יש רמות מסוימות. אנשים נולדים עם זה, אך לא תמיד מודעים לכך. אני מאמינה שהיכרות עם המושג בשילוב הרבה עבודה יכולה להפוך מישהו להיות אינדיגו.

רוב ילדי האינדיגו מאובחנים כבעלי הפרעות קשב וריכוז. האם גם את לך יש הפרעת קשב וריכוז?
הפרעת קשב זה מצב שרצות בראש המון מחשבות, וזה הכי מאפיין ילדי אינדיגו. אף פעם לא אובחנתי, אבל כן אני סובלת מזה. קשה לי ותמיד היה לי קשה לשבת וללמוד. אני ילדת הדקה התשעים. הכל אני עושה בדקה התשעים. גם במקרים שאני כותבת שזה משהו שאני אוהבת לעשות, אני מאבדת את הריכוז אחרי כחצי שעה, אני צריכה הפסקה וחוזרת לכתוב. אז יש לי גם כן, אבל היום יש שיטות לטיפול.

ילדי האינדיגו בהגדרתם באו לעולם כדי לשנות אותו ולהפכו לעולם טוב יותר. איך זה בא ליידי ביטוי אצלך?
אצלי זה בא לידי ביטוי במה שאני עושה היום. במוסיקה שאני עושה היום כדי לתת לזה יותר מודעות. המוסיקה היא מסר לעולם ולילדים האלה בפרט. עדיין לא עשו את זה בארץ ואני הראשונה לעשות זאת ומקווה שזה יעזור לילדים המיוחדים האלה.

האם את חושבת שבזכותך ובזכות הראיון הזה אנשים יחשפו לנושא הזה?
כן זאת דרך חדשה. אף פעם לא עשו את זה דרך מוזיקה. נכון שיש הרבה שירים שמדברים על "אל תוותר" ו"תן לעצמך כוח" אבל לא במפורש. המון אנשים מתחברים לזה, כי לכל בן אדם יש תסכולים, יש עליות ויש ירידות. אני רוצה לעשות פרויקט אינדיגו, שבו כל השירים יהיו מבוססים על ההתמודדות של האינדיגו. אני לוקחת השראה מכל מיני אינדיגו שהכרתי בדרך ומכירה היום.

אם נחשוב קדימה, לאן לדעתך יכולים לקחת את החברה שלנו ילדי האינדיגו?
אין לזה גבול. אם היו נותנים לזה ביטוי, העולם הזה היה הרבה יותר טוב. זה מה שילדי האינדיגו רוצים לעשות למעשה, ולא נותנים להם. המון חוקים ישנים במדינה הזאת, בפרט במערכת החינוך מעכבים את ההכרה וההשפעה שיכולה להיות לילדי אינדיגו.
נתקלתי בילדת אינדיגו, שלא יודעים איך להתמודד איתה. מתייגים אותה כלקויה והופכים אותה לשונה במובן השלילי, ואפשר לומר שמענים את הנפש שלה. הידיעה הזאת מרסקת אותי. נכון לעכשיו אני בתהליך איתה, ומנסה לעזור לה. אני יודעת שאני עובדת מול מערכת מאוד גדולה, אבל אני מקווה שאצליח. מסתבר שבעידן הטכנולוגי שלנו את הדברים החשובים לא מצליחים לקדם מספיק. זה מעצבן אותי, אבל אני מאמינה שזה עוד יקרה.