ירדן מרציאנו, בת 15 , משותקת בעקבות תאונה. היא כותבת מהלב וחושבת שאמן אמיתי הוא מי שמעז לחשוף את עצמו

אלמוג אלפסי ועדן צימן

"לפני עשר שנים נסעתי עם אמא שלי במכונית, ישבתי קדימה לא חגורה ונהג מונית שלא עצר בתמרור עצור התנגש בצד הרכב שבו ישבתי. כרית האוויר נפתחה והתפוצצה והתאשפזתי לשלוש שנים". במילים מצמררות אלה מתארת ירדן מרציאנו, תלמידת תקשורת בת 15 , את התאונה שהפכה אותה למשותקת.

בת חמש? איך קרה שהורייך נתנו לך לשבת קדימה ובלי חגורה? "זה פשוט, הייתי ילדה עקשנית ומעצבנת".

איך הסתדרת עם הלימודים שלוש שנים? "למרות האישפוז, קיבלתי עזרה ויצאתי בבקרים לבית הספר, למדתי גם בבית החולים. היתה שם מסגרת לימודים שעזרה".

איך השתנו חייך לאחר התאונה? "החיים שלי לא בדיוק השתנו. הייתי ילדה קטנה ועוד לא הבנתי מה קורה, לא הבנתי את משמעות הדברים. לא הספקתי לבנות משהו כדי שאוכל לקלקל אותו כביכול".

איך הסביבה מקבלת את הנכות שלך? "החברים והסביבה התרגלו אליי די מהר, אבל זה תמיד מוזר".

איך חברות שלך מתמודדות עם המצב? "חברות שלי די מבינות, רובן חברות ילדות והן מכירות אותי רק במצב הזה, אבל הכרתי גם חברות חדשות בחטיבה וגם עכשיו בתיכון".

ניסית לחשוב איך החיים שלך היו נראים בלי התאונה? "לא. אין לי מושג, אבל אני יודעת שאם זה היה קורה בגיל 12 , למשל, היה לי קשה הרבה יותר בגלל שבגיל מבוגר יותר כבר יש שגרת חיים שאותה היה לי קשה לשנות".

יש דרך שעוזרת לך להתמודד עם המצב? "כן, בגיל 10 גיליתי את יכולת הכתיבה שלי, אבל רק בגיל 12 ייחסתי לזה חשיבות רצינית. הכתיבה עזרה לי מאוד בהתמודדות עם הרגשות. בנוסף, הזמינו אותי להתראיין כאורחת ברדיו בעקבות הוצאת הדיסק שלי. אחרי הראיון הציעו לי תוכנית קבועה ברדיו באתר האינטררנטי "גלגלים ברשת", שאותה מנחים ילדים עם מוגבלויות".

זו לא פעם ראשונה שאת מתראיינת בעיתון. נכון? "היתה לי יח"צנית שדרכה פנינו ל'ידיעות ראשון', כמה ימים לאחר פרסום הכתבה הוצאתי את הדיסק הראשון שלי 'דמיונית' שהכתבה עשתה לו יחסי ציבור, וערכו לכבוד הוצאתו ערב השקה".

מה היו התגובות לדיסק? "הם היו מופתעים. לא האמינו עליי. כשאני עושה דברים שבאים מהרצון ומאהבה שלי זה שונה".

איך הסתדרת עם החשיפה? "אני חושבת שאמן אמיתי הוא אחד שמעז לחשוף את עצמו זה חלק מהסיפוק וחלק מהכיף".

איך מערכת היחסים שלך עם הסייעת? "אני מקבלת סיוע קבוע מאווה ויצמן. היא נמצאת איתי לאורך כל יום הלימודים וגם אחר הצהריים. בשבילי, היא כמו אמא, אדם שאפשר לדבר איתו, אבל מצד שני, כשאתה נמצא עם מישהו כל היום אז לומדים מתי לשתוק".

את מרגישה כמודל לחיקוי לילדים אחרים עם מוגבלויות? "אני לא מרגישה מודל לחיקוי, אם אני תורמת למישהו באיזושהי דרך אז בכיף, אבל אני לא עושה דברים כדי שיחקו אותי."