ירדן מרסיאנו נפרדת גדולי התרבות של ישראל שהלכו לעולמם השנה ויחד איתם גם הכבוד לשפה העברית, הצניעות והאיכות. טור טעה

בשנה האחרונה עברה התרבות בארץ טלטלות כבדות, מוות פתאומי לנכסי צאן ברזל כמו אריק איינשטיין, ספי ריבלין ושמוליק קראוס. סביר להניח שבעוד כמה שנים בדור ה"מודרני והמתקדם" שיבוא אחרי, כמעט ולא יזהו את השמות הללו.

כיום הביקוש לשפה קלילה, מוזיקה קליטה ותכנים פשוטים, מבוקשת למדיי, הצורך בסיפוקים מידיים הוא כמעט חובה והמיינסטרים הוא זה שמשתלט על תחנות הרדיו, העיתונות, הטלוויזיה ובקיצור על המדיה כולה, שירים כמו "אינך יכולה" "אני ואתה" "אחרי 20 שנה" ו"יש בי אהבה" חרוטים בזיכרונם של פחות ופחות אנשים, סדרות כמו " הבית של פיסטוק" "ניקוי ראש" ו"זהו זה!" נראות כמו לא היו..

היום תופסים את מקומם המוזיקה המזרחית והפופ, שלדברי רבים משדרים את אותו הדבר פעם אחר פעם ולא מגלים לנו משהו שונה, אחר.. סדרות הריאליטי כמו "האח הגדול" ו"היפה והחנון" מספקות לנו רק רכילויות ועיתונות צהובה שמנוונת את רוב התאים במוח ומפחיתה את ההשכלה האנושית סביר להניח…

ההתנגדות נוכחת והרצון להחזיר את מה שהיה פה פעם עדיין קיים אבל האם בעידן הזה שלא אומרים בו כלום ועדיין מדברים כל כך הרבה, בעידן הזה ששומעים בו הכל ועדיין לא מקשיבים לכלום, בעידן הזה שמתלוננים, מבקשים ודורשים את הכל ולא עושים אפילו לא דבר אחד קטן בשבילו, באמת אפשר לשנות משהו ?

אני עדיין מלאת תקווה שכן.