ביום שלישי ה-24/3/15 התקיים יום המעשים הטובים. בבית ספרינו, קריית החינוך אמירים, כולם לקחו חלק ותרמו ליום זה. הכיתה שלנו יצאה להתנדב בבית החולים "קפלן" ברחובות, לשמח שם ילדים, לשחק איתם, לצייר איתם ולחלק להם ממתקים ומדבקות.

לפניי שיצאנו להתנדבות, חשבתי שהילדים שנמצאים שם יהיו עצובים ובכלל לא ירצו לשחק ולדבר איתנו. כשהגענו לשם בבוקר, נראה שצדקתי. רוב הילדים היו בחדרים ולא יצאו לשחק איתנו, אך בכל זאת הבאנו להם ממתקים ומדבקות לחדרים, כדי לדעת שעשינו את המקסימום למענם. אחרי הפסקת הצהריים, חזרנו למחלקה לנסות לעשות את הפעילויות שתכננו פעם נוספת. להפתעתי הרבה, הילדים במחלקה היו מקסימים וחייכנים. הם באו לצייר ולשחק איתנו, עשינו להם צמות, קעקועים, דיברנו איתם, והבנתי שטעיתי. הם ילדים מדהימים, חכמים ובעלי שמחת חיים.
החלטתי לשאול את עדי, חברתי לכיתה, שאלות לגבי יום ההתנדבות, האם גם היא הופתעה כמוני?

תארי מה חשבת לפניי שיצאת להתנדבות בבית החולים?
לפניי היציאה להתנדבות הרגשתי ממש טוב, כי הרגשתי שאני עושה מצווה שאני באה לשמח ילדים חולים. זה מעשה טוב, ולמרבה הצער, לא כל יום זוכים לעשות מעשה טוב שכזה.

מה ציפית שיקרה במהלך ההתנדבות?
ציפיתי שנגיע לבית החולים, נשחק שם עם מלא ילדים ונצחק איתם. כשהגענו, ראיתי שזה לא בדיוק מה שחשבתי, אך הייתי מרוצה בכל זאת כי היו שם מספר ילדים שכן הצלחנו להעביר את זמנם ולשמח אותם.

אילו ילדים חשבת שתפגשי שם?
חשבתי שנפגוש ילדים עצובים וביישנים, וחלק מהילדים שהיו שם בהחלט היו ביישנים, אבל הם לא היו עצובים בכלל. להפך, הם ממש שמחו שבאנו להיות איתם לכמה שעות, לדבר ולשחק איתם.

מה הרגשת לאחר ההתנדבות?
יצאתי מהפעילות בבית החולים בתחושה טובה וכיפית, בתחושה שעשיתי משהו טוב למען מישהו אחר, וזו הרגשה מדהימה.

האם היה משהו שהפתיע אותך במיוחד במהלך ההתנדבות?
הופתעתי לטובה מחבריי לכיתה, הם היו עם רוח התנדבותית וראו שכולם נהנו לתרום ולעזור. הם היו מאוד חברותיים ונחמדים לילדים שם, כשצפיתי בהם הרגשתי אפילו עוד יותר שמחה שאני לוקחת חלק בפעילות הזאת, שיתפנו פעולה וזה ממש גיבש את כולנו. הפעילות הזו בהחלט תרמה לנו בדיוק כמו שהיא תרמה ושימחה את הילדים בבית החולים.

האם יש משהו שתכננת שיקרה במהלך ההתנדבות והוא לא קרה?
כן, תכננתי שנשב עם מלא ילדים ונשחק איתם כולנו ביחד, נצייר ונעשה המון פעילויות, אבל לא היו כל כך הרבה ילדים כמו שחשבתי ולא כולם שיחקו ביחד.
בכל זאת היה כיף מאוד, והסתפקתי בלשמח את מי שכן הגיע לפעילות שהכנו לכבודם.

שתפי אותי ברגע אחד מהפעילות בבית החולים שלא תשכחי.
הכרתי שם ילדה מקסימה, עדינה וביישנית שהגיעה לבית החולים, כי היא פרכסה לילה לפני. ממש התחברתי אליה והתאהבתי בה. הרגע שבו ציירנו איתה ועשינו לה קעקועים היה מבחינתי רגע שלא אשכח.

אני באופן אישי, מאד נהניתי מההתנדבות וחשתי סיפוק עצום ממנה. אני חושבת שהילדים שימחו אותי יותר ממה שאני שימחתי אותם, אני אפילו רוצה לחזור ולהתנדב שם באופן קבוע. לדעתי, לא צריך יום אחד מיוחד שבו עושים מעשה טוב, כי כשאחת הילדות שם אמרה לכולנו "תודה" כשחיוך ענק על הפנים שלה, הבנתי שבכל יום אפשר לעשות משהו קטן וטוב למען האחר.