בל ווטסון היא אחת מ-2 מיליון כותבות באתר וואטפאד. זהו אתר המשמש להעלת סיפורים, מאמרים ופואמות על ידי סופרים מפורסמים ואנונימיים כאחד.
סופרים רבים כמו מרי שלי, שכתבה את הספר המפורסם פרנקנשטיין וכמו קודי קפלינגר שספרה הפך לסרט #מתוייגת היו רק בני 20 כשהתפרסמו. בל ווטסון היא אחת מהן.

בל בת 22 במקור מצ'ילה, דרום אמריקה, אך כיום מתגוררת בלונדון. היא מעלה את סיפוריה לאתר וואטפאד, וזוכה למעריצים ולקוראים רבים, בהם גם אני. דרך הטלפון תקשרתי עם בל בלונדון הרחוקה, לראיון מקיף לגבי כתיבה, האתר, ההשראה שלה, והעתיד שלה.

מתי התחלת להתעניין לראשונה בכתיבה?
בגיל 16 בערך, כשסיימתי תיכון, רק כי הייתי אובססיבית לגבי קריאת פאנפיקים ("יצירות חובבים") של היי סקול מיוזיקל.

כמה זמן את כבר כותבת?

אני כותבת 8 שנים, אבל אני כותבת באנגלית רק 3 שנים.

מיהו הסופר ומהו הספר האהוב עלייך?
הספר האהוב עליי הוא גאווה ודעה קדומה של ג'יין אוסטין, הסופרת האהובה עליי היא ג'ולי קאגאווה.

האם את זוכרת את הסיפור הראשון שלך?
כן אני זוכרת את הסיפור הראשון שלי והוא נקרא "מרחק". הסיפור היה על זאק וונסה מהיי סקול מיוזיקל. זה היה מחריד בעיקר בגלל שהכתיבה שלי הייתה די נוראית אז, וכשאני קוראת אותו כיום אני לא יכולה לעצור את עיקום האף שלי, אבל עדיין יש לי אותו ואני זוכרת אותו.

איך נחשפת לאתר וואטפאד ולמה החלטת לפרסם את הסיפורים שלך באתר?
הייתי מפרסמת את הסיפורים שלי באתר Fictionpress ונתקלתי באזכור של האתה וואטפאד. בדקתי מה זה וראיתי שהבמה שניתנת באתר הזה גדולה יותר מהבמה שנתנה לי באתר הקודם, אז החלטתי להתחיל לפרסם בוואטפאד. והנה אני עכשיו.

לרוב הסיפורים שלך יש מעל למיליון קוראים. איך השגת מספר כזה גדול של קוראים? האם את מחשיבה את עצמך ברת מזל?
אני די בטוחה שהייתה תקלה באתר, כי כמות הקוראים בסיפורים שלי התחילה לעלות ממש מהר! לדוגמא אני זוכרת שהסיפור Backfire קיבל  מיליון קוראים חדשים ביומיים. זה היה לא נורמאלי. אני חושבת ככה, מפני שלא הרבה קוראים היו מגיבים, וקשה לי להאמין שיש לי כל כך הרבה מעריצים. אז כן אני מניחה שזה הופך אותי לברת מזל.

האם הייתה סיבה לכך שהתחלת לכתוב פאנפיקים, או שזה היה בגלל שאהבת את אותו מפורסם?
ישנן כמה סיבות. במקרה אחד לא מצאתי מספיק פאנפיקים אז החלטתי לכתוב אותם בעצמי. במקרה אחר אהבתי אותם ורציתי לתרום לפאנדום (קהל המעריצים). במקרה נוסף רציתי לתרגל את האנגלית שלי ורציתי לכתוב משהו שונה מכל השאר. בנוסף, האישיות של כל אחד מחברי אותה להקה מסוימת הייתה כל כך מגוונת והם הוו חומר גלם מצוין לדמות. כרגע אני כותבת סיפורים שכל הדמויות בו ממוצאות לחלוטין.

מיהו קהל היעד שלך?
בני נוער, מעל גיל חמש-עשרה אני מניחה.

ציינת בפרופיל שלך שאנגלית היא לא שפת האם שלך. האם הכתיבה קשה יותר מכתיבה בספרדית-שפת האם שלך?
כרגע יותר קל לי לכתוב באנגלית. האמת היא שלקרוא או לכתוב בספרדית עושה לי חיים קשים הרבה יותר. אני מתחמקת מזה ככל שאפשר. אני חושבת שזה קרה בעיקר מפני שאני גרה במדינה שהשפה המקומית היא אנגלית ולא ספרדית, וגם מפני שקהל היעד שלי בוואטפאד הוא בעיקר דובר אנגלית, אז התרגלתי לכתוב ולתקשר איתם באנגלית.

מהי ההשראה לסיפורים שלך? האם אחד או יותר מהסיפורים שלך מבוססים על אירוע מסויים שתוכלי לספר עליו?
ההשראה שלי היא תמיד סופרים, כי אני רוצה להיות סופרת טובה יותר. וכמה מהעובדות הקטנות בסיפורים שלי מבוססים על דברים שקרו לי, אבל זה בעיקר מומצא ומשולב עם דברים שאני רואה. אני לא עושה הרבה דברים בחיים המשעממים שלי, שיכולים להוות השראה לסיפורים.

האם תרצי להתפרנס באמצעות הכתיבה ואילו מעשים את עושה שיעזרו לזה לקרות?

אני אשמח להתפרנס מכתיבה, אני לא יודעת אם אני יכולה. ואני מניחה שהמעשים שאני עושה זה לקרוא יותר, אני מנסה לחזור אחורה ולראות מה היו הטעויות שלי בסיפורים ישנים שכתבתי כדי שאוכל להשתפר.

מאחר שאת צריכה לפרנס את עצמך ואת לא יכולה לעשות את זה בעזרת כתיבה בינתיים- מה את עושה למחייתך?
כרגע אני מתגוררת עם אמא שלי אז היא מפרנסת אותי. אני מרגישה כמו עלוקה- אלו החיים שיש לי עכשיו. אבל אני מחכה לתשובות מכמה מקומות עבודה שהתראיינתי אליהם למשרה של מורה לאנגלית.

איך את משלבת כתיבה בחיים שלך?
אני לא צריכה לשלב את הכתיבה. אני תמיד כותבת. זה כמו אוויר לנשימה בשבילי. זה חלק ממני, כולם יודעים את זה.

יש אנשים שאומרים שהם יכולים לכתוב רק מאוחר בלילה, או מוקדם בבוקר, או רק שהם לבד, או רק כשהם מקשיבים למוזיקה-האם יש לך משהו שאת חייבת לעשות כשאת כותבת?
לפעמנים אני יכולה לכתוב רק בלילה, ולפעמים שאני יכולה לכתוב רק בבוקר. אוקיי, זה לא רק, אבל אני כותבת יותר מהר ויותר טוב בזמן הזה של היום. אני תמיד כותבת עם מוזיקה, זה חובה. אני כותבת מהר יותר כשאני לבד ועם מוח נקי וצלול, וכשאין מסביבי יותר מדי הסחות דעת. אני עדיין יכולה לעשות את זה בכל זמן ובכל מקום, עם אנשים מסביבי.
לפעמים אני אפילו כותבת פרקים בטלפון שלי. אני נאבקת להישאר על הרגליים ברכבת התחתית בשעת העומס כשיד אחת אוחזת במעקה והשנייה מקלידה בטלפון, אבל כן אני יכולה לכתוב בכל מקום בכל תנאי.

האם את רואה את עצמך כותבת כל החיים? גם אם בסופו של דבר זה לא יהיה הדבר שיפרנס אותך?
כן. אני בהחלט צריכה לכתוב. זה חלק ממי שאני, כמו שכבר אמרתי מקודם. אפילו אם זה רק תחביב, זה דרך החיים שלי והטיפול הפסיכולוגי שלי.