אופיר מרגוליס הייתה בת 14 כאשר אובחנה כחולה בסרטן מסוג לימפומה. אופיר עברה במשך כעשרה חודשים טיפולי כימותרפיה קשים שביניהם השיער נשר ותופעות הלוואי היו בלתי נסבלות. ובמהלך כל התקופה אופיר שמרה על אופטימיות ולא ויתרה.

"אסור לוותר ולהפסיק לחייך גם אם קשה"

כיום אופיר בת 16, לומדת בקריית חינוך אמירים במגמת התקשורת ומאושרת מהחיים.

מתי הרגשת שמשהו לא בסדר?

הייתה לי נפיחות באזור הצוואר והזעות לילה , מה שמאפיין בעצם את הסרטן מסוג לימפומה. כבר אז הרגשתי שמשהו לא טוב.

איך קיבלת את ההודעה על המחלה?

היה לי מאוד קשה להתמודד עם העובדה שזה לא יהיה כמו פעם. שאני לא אראה חברים ולא אלמד כמו שצריך. השגרה משתנה. עלו לי לראש שאלות ופחדים מה יהיה. בהמשך התחלתי טיפולי כימותרפיה מאסיביים שכללו תופעות לוואי קשות והשיער נשר.

משפחה וחברים באו לתמוך? 

הם תמיד היו שם בשבילי. ביקרו ובאו לבית חולים, העניקו אהבה, נתנו לי מתנות והעלו חיוכים. הם נתנו לי להרגיש שאני לא לבד.  זה עשה לי הרגשה טובה. הרגשתי שיש לי חברים שתומכים ועוזרים וזה נורא כיף לרגע שאתה מרגיש ב'דאון'.

מה עזר לך להמשיך ולא לוותר?

במהלך התקופה הזו עמותות שונות עזרו לי להתמודד עם המצב. טסתי איתן ביחד לחו"ל וביליתי איתן. מה שנתן לי קצת מנוחה בין טיפול לטיפול.

כדי להתמודד עם המצב גם כתבתי שירים שזהו תחביב עיקרי שלי. כתבתי יומן ורשמתי בו את כל מה שהרגשתי. אם לא הייתי כותבת לא הייתי מצליחה להחזיק את עצמי. זה שחרר לי את כל הרעלים מהגוף. בנוסף לאחרונה כתבתי את הספר "בין עצב לחיוך" בעזרת עמותת 'make a wish' שמימנה אותו ,עמותה זו היא עמותה שמגשימה חלומות לילדים שחולים במחלות מסכנות חיים. הספר יצא בהוצאת סטימצקי. הספר אוטוביוגרפי. הוא מדבר עליי ועל החיים שלי. על בריונות שחוויתי מצד ילדים בעבר ועל ההתמודדות שלי עם מחלת הסרטן.

מה החלום שלך?

החלום הכי גדול שלי הוא להצליח בתחום הכתיבה. להמשיך לכתוב ספרים ובנוסף גם לעזור לילדים שנמצאים במצבים קשים. והכי חשוב להישאר מאושרת.

מה היית ממליצה לילדים הנמצאים במצב הקשה הזה?

הייתי ממליצה לפרוק את הכול מהלב. להוציא את כל העול והכאב שיש בפנים. לכתוב או לספר לאנשים קרובים , למשפחה או חברים. לעשות את הדברים שהם אוהבים ולא לוותר בגלל המחלה. לא לתת לה לנצח אותך! לשמור על אופטימיות תמיד.

המחלה שינתה אותך?

מאוד. היא הפכה אותי לילדה יותר פתוחה ,בוגרת ,יותר שמחה, צוחקת ובעלת ביטחון עצמי. זה שינה אותי לטובה. אני לא מצטערת על המחלה עם כל הקושי שהיה. הכרתי אנשים מדהימים ועברתי חוויות מדהימות. אך אני לא חושבת שצריך לחלות בשביל שיאהבו אותך. צריך למצוא את הדרך לאושר וללכת עם החלומות. לעשות מה שעושה לך טוב.

מה המוטו שלך?

החיים נעים בין עצב לחיוך. והשאלה שתמיד עולה היא האם להיות או להידמות.

להיות מי שאנחנו או מי שאנחנו לא באמת.

 שקד הראל