למרדכי תורג'מן היה חלום: לפתוח מסעדה עם האוכל שבישל עם אמו כשהיה קטן. בגיל 40 הוא פתח את מסעדת חלומותיו אבל גילה שבמציאות לחלומות יש גם סתם אבק. לא רק אבק כוכבים.

לכולנו יש חלום ילדות שאנחנו שמים לנו למטרה להגשים כשנהיה גדולים. יש אנשים שמגשימים אותו בצעירותם, יש מי שמגשמים אותו לאחר שהם כבר בוגרים, מתבגרים ולרובנו, אם נודה באמת, המציאות מכתיבה כללים אחרים, החלומות משתנים, מתחלפים, וחלום הילדות נשכח אי שם מאחור. מרדכי תורג'מן (48) התאהב במטבח בהשפעת אמו. הוא התחיל לבשל בגיל 8, בהתחלה היה מכין חביתות במטבח ועם הזמן למד להכין מאכלים הודיים מסורתיים כפי שאמו היתה מבשלת לו בילדותו. "בישול תמיד היה שם, מבית אמי ועד לביתי כעת. אני נהנה מלבשל לאשתי ולילדים שלי. הכיף שלי הוא במטבח" הוא אומר.
חלומות הילדות שלו כמעט תמיד נקשרו באוכל, כך הוא מספר לי. אבל מרדכי לא מיהר להגשים את חלום הילדות שלו. לפני שפתח את המסעדה שלו "מהרני" ברחוב אלנבי בתל-אביב, הוא עסק ביבוא וייצוא בינלאומי.

מתי החלטת שאתה רוצה לעזוב את העבודה הקבועה שלך ולפתוח עסק עצמאי?

"החלום של פתיחת מסעדה משלי, בלי בוסים ומנהלים מעליי, רק אני, המטבח ובישול היומיומי של הטעמים שאני כה אוהב היה תמיד שם, תמיד בראש שלי. אבל עבדתי במשרד שהיה לי נוח, אי הרצון במקום העבודה היווה לבסוף את הטריגר ובסופו של דבר "מהרני" נפתחה בשנת 2006".

ולמה דווקא מסעדה הודית, במקום עממי כל כך ?

האוכל ההודי, התבלינים, הטעמים- זה המוצא שלי, זה מי שאני ומה שאכלתי בילדותי. מגיל צעיר אהבתי את המאכלים ההודים והתבלינים בהם אמי השתמשה כשבישלה לי ולאחים שלי. היה ברור לי שאם יום אחד אפתח מסעדה, יהיו בה המאכלים שאכלתי בילדותי, המאכלים ההודים".

ממה הכי נהנית בעבודה במסעדה ומה היה הכי קשה?

"החלקים מהם הכי נהניתי היו כמובן הבישול והעבודה במטבח, וההרגשה המדהימה של הסיפוק מזה שאנשים היו באים למסעדה שלי ופשוט נהנים מהאוכל, היו מספר לקוחות קבועים ועם בעלי העסקים שהיו לידי התפתחה גם כן חברות, ובוודאי שהתמיכה שקיבלתי ממשפחה וחברים היתה מדהימה. הניקיונות והעיסוק עם הבירוקרטיה היו לחלקים הקשים יותר בפתיחת המסעדה, זה היה מתיש, לא נגמר והיה כרוך בהרבה הוצאות כספיות שלא תיארתי לעצמי שיגיעו לרמה כזאת, מהוצאת תעודת הכשרות ועד תליית שלט מעל המסעדה שהיתה כרוכה גם היא בתשלום נוסף מיוחד לעירייה. היו כמובן גם סיפורים משעשעים עם לקוחות חוצפנים, במקרים כאלו ובגלל האפשרות שיש עם אוכל הודי שידוע בכמות התבלינים שבו, ללקוח שהיה מעצבן במיוחד תמיד הכנסתי יותר חריף לאוכל, כך שזה היה גם מהנה בסופו של דבר".

לאחר כמעט שנתיים מפתיחת המסעדה, מרדכי החליט לסגור את המסעדה. היום הוא כבר חזר לעבודה הקודמת שלו, כמקשר בין סוכנים ללקחות במשרד ליבוא ויצוא בינלאומי.

אתה מתחרט שפתחת את המסעדה?

"ממש לא, זו היתה הגשמת חלום עבורי. נהניתי מהזמן שם אבל כשיש משפחה ויש דברים שמוציאים את הפוקוס מהבישול עצמו, כמו ניהול המסעדה והתמודדות מול עיריות ואישורים, זה נעשה הרבה יותר קשה. מה שכן, אני מתחרט רק קצת על המאכלים שהכנתי אז, היום הייתי מכין מאכלים שונים".

הבישול עדיין מהווה חלק גדול בחייך?

"בהחלט. לפני כמה שנים ניסיתי אפילו להתקבל לתוכנית הריאליטי "מאסטר שף" אבל לא העבירו אותי, ולא כי האוכל לא היה טעים, אנשי ההפקה של התוכנית ליקקו את האצבעות מהאוכל שהכנתי להם שם, אפילו ביקשו שאשאיר להם את הסירים שהבאתי אבל בריאליטי מחפשים סיפור, מחפשים אנשים שעוברים מסך, לא מעניין אותם באמת האוכל שאתה מכין או הכשרון שלך.

היום אני ממשיך לעסוק בבישול ומפנק את משפחתי! לאחרונה גם פתחתי עמוד פייסבוק שנקרא לאוהבי הבישול שם אני משתף מתכונים של מאכלים שאני מכין לאהובים שלי".