בתרבויות רבות הציד הוא חלק ממסורת, ובחלקן הוא אף נהוג היום. בישראל הציד הוא לשם הנאה בקרב המגזר היהודי וחלק ממסורת ולמטרות מזון בקרב המגזרים הערבי והדרוזי בעיקר, החקיקה מתירנית והאכיפה חלשה.
בשונה מאירופה ומספר מדינות בארצות הברית שבהן הכל חופשי בנוגע לציד, בחוק הישראלי רק ציידים בעלי רישיון לצוד ורישיון להחזיק נשק חם מורשים לצוד מספר סוגי עופות. בשנים האחרונות נעשות פעולות לחקיקת חוק האוסר ציד בכלל, ולא רק הגבלות מסוימות כמו עד היום.
כמובן שציידים לא מעטים עושים זאת ללא רישיון וכן צדים יונקים וציפורים שאסור לצוד אותן. בתפיסת הציידים זה הוא מעשה לגיטימי לחלוטין ולא דורש התייחסות מיוחדת, אך ברור שכדי לשמור על צביון שמורות הטבע שלנו כאן בארצנו הקטנה נדרשת ההבנה שציד הוא
לגיטימי לחלוטין.
לא מוסרי ופוגע קשות במינים וזנים של חיות הבר בארץ מעבר לחקיקה ולאכיפה שמתבצעת על ידי פקחי החברה להגנת הטבע. ניכר שחלק גדול מהציידים הם עבריינים גם בתחומים אחרים, כפי שנמסר מהרשות להגנת הטבע, כך שגם תפיסתם לגבי ציד וגם אופן ההתמודדות של הפקחים עם הציידים בעייתיות ולעיתים מגיעות עד עימותים פיזיים. ציד פוגע במגוון בעלי החיים בארץ ואכזרי ביותר בעיקר כאשר החיה רק נפצעת מיריית הצייד ואז הוא משלח בה כלבי ציד שיסיימו עבורם את העבודה המלוכלכת.
ראש ארגון הציידים בישראל מסביר כי "צייד במדינת ישראל הוא מי שיש לו רישיון. כל הציידים ללא יוצא מן הכלל במדינת ישראל הם שומרי חוק ומתנגדים לעבריינים" ושהציד בישראל נעשה בעיקר למטרות חקלאיות, כתגובה לניסיון לחוקק, כנאמר חוק המבטל את הציד החוקי. בין החיות שצדים באופן לא חוקי לרובן ניתן למנות את הצבי הארץ ישראלי, דורבנים, ארנבות וחוגלות. הענישה כמענה לציד חיות אלו לא מספקת ופעמים רבות הצייד בוחר להמשיך לצוד באופן בלתי חוקי כי הרווח עולה על העונש.
בראש ובראשונה חייב לבקר את תפיסת בני האדם את ערך החיים בין אם מול עיניהם עומד תן, תרנגולת, צבי או אדם, כי כולנו יושבי כדור הארץ ועצם קיומנו משמעו אינו להוות טפיל למינים וזנים אחרים של בעלי חיים שאיתם אנו חולקים את פיסת גן העדן שניתן לנו.
