המבט שהיה לו בעיניים והדרך שבה נשך השפתיים והסתיר את כפות הידיים
-הרגשתי. זה לא מה שחשב. זה מה שיש.
רחוב צר
מדרכה אפורה
יש מרצפת בולטת
אני שולח רגל רחוקה
אני ממשיך קדימה
ואז מביט לצדדים
מאחורי בניינים גבוהים ומגדלי יוקרה
מבעד חלונות מבריקים וגופי תאורה
אני מבחין בה
היא יפה ועצובה
היא שרועה על הרצפה והיא פצועה וחזקה
והיא אפורה ואדומה
והניצוץ שיש לה בעיניים מסנוור
הוא מגיע עד אליי וחודר
ואז פתאום אני מרגיש איזה גירוי בבטן
היא לא אכלה
והיא שותקת
ועכשיו היא אבודה
אני משתחרר מהדקירה
שולח לעברה עוד מבט
היא שרועה על הרצפה והיא פצועה וחלשה.
אני קפוא ואז מתנער
והנה אני
שוב ברחוב הצר
המדרכה משחירה
בחור גבוה
שיניים חדות
מתקרב אליי
אני מנתר שמאלה
וניצל
אני ממשיך קדימה
ואז מביט לצדדים
אני מבחין בו
הוא רועד ומפוחד
מנסה להסתתר מאחורי סורגים
חושב שלא אצליח לזהות אותו
בין פרצופים מחייכים
אז שיחשוב..
אני לא מזיז את המבט ממנו
עוד מעט יתעייף
יוותר על הניסיון להתחמק
והנה הוא בוהה בי
הוא מנער את השיער באי נוחות
ואז משפיל מבט ומתכנס בתוך עצמו
הוא אולי חושב שכן
אבל אני לא פספסתי
את המבט שהיה לו בעיניים
והדרך שהוא נשך את השפתיים
והסתיר את כפות הידיים
אני יודע
אני הרגשתי
זה לא מה שחשב
אבל זה מה שיש
ומהרגע שהבחור הגבוה הלך
יש לו את כל הזמן שבעולם להתחרט
אני מרגיש דקירה בלב
ואז יוצא מקפאון
מתנער
אני ממשיך ללכת
קדימה
ומביט לצדדים
אני עוקף שלט אזהרה
ובין מכוניות גדולות
מזהה אותה
מבעד קירות זכוכית שבורים
היא רוקדת
והמבט שלה
מרגיש בי
כמו ריקוד אחרי שחרור
ויש לה צלקת
ששורפת ואדומה
ומכבה
אבל היא ממשיכה
מזיזה את הכתפיים
לפי קצב לא ברור
הידיים תלושות באוויר
והרגליים
היא מרחפת
וכשהמנגינה מסתיימת
היא חוזרת לעצמה
היא חושפת שיניים
נושכת שפתיים
ואז מחייכת
אבל מעבר לחום של העיניים
יש בה כאב עמוק בפנים
והאוויר שהיא נושמת
הוא אוויר שכואב לנשום
אני נחנק
ואז משפיל מבט
והכאב שעובר בי נבלע
אני שוב מביט ישר
המדרכה שחורה
אבל אני הולך קדימה
